המנטור האישי

ליווי 1:1 שזמין בדיוק ברגע שהדחף מגיע — עם פרוטוקול ייעודי לרגעי חירום וזיכרון מלא של הדרך שלך.

המנטור

מי עונה לך בשתיים בלילה?

הרגע שמפיל את רוב הניסיונות הוא לא בשיעור — הוא ברביעי בערב, ליד הקפה, כשהדחף עולה ואין אף אחד לדבר איתו. בשביל הרגע הזה בדיוק בנינו את המנטור.

כתבת "אני חייב סיגריה"? המנטור עובר למצב חירום: משפטים קצרים, הוראה אחת בכל פעם, פעולה פיזית לפני מילים. בלי הרצאות באמצע גל.

הטריגרים, הניסיונות הקודמים, מה עבד אתמול ומה הפיל אותך לפני שנה — הכול נשמר. אף שאלה לא נשאלת פעמיים.

יודע שקפה של בוקר הוא טריגר שלך? המנטור יקדים אותו. ציוני דרך, ערבי שישי, השעה 48 — הוא שם לפני שאתה צריך לבקש.

מעידה היא נתון, לא כישלון. המנטור מטפל בה כמו חוקר: מה קרה בדקה שלפני, איזה טריגר לא מופה — וממשיכים מאותה נקודה.

המנטור שלך21:47

אני חייב סיגריה עכשיו

5-4-3-2-1 — קום ותזוז ממקום שאתה בו. תכתוב לי כשקמת.

קמתי

שתי שאיפות דרך האף, נשיפה ארוכה דרך הפה. פעמיים.

עשיתי. עדיין חזק

זה גל. שיא תוך 3 דקות ואז יורד לבד. מ-1 עד 10 — איפה זה עכשיו?

ירד. שים לב מה קרה: הגל עבר — בלי סיגריה. זה מסלול עצבי חדש, ונוצר הרגע.

ככה נראה רגע אמיתי בתוכנית · הדגמה

ארגז הכלים

כל כלי נלמד ביחידה משלו, מתורגל בתוך השיחה, ונקשר לטריגר ספציפי שלך. הנה חלק מהארסנל:

ספירה לאחור ופעולה מיידית — קוטעת את הטייס האוטומטי לפני שהיד זזה.

שתי שאיפות קצרות, נשיפה ארוכה — מוריד דופק בתוך שניות, פיזיולוגית.

מעביר את הגוף למערכת הרגיעה ומוריד את הקורטיזול.

צופים בגל עולה ודועך — בלי להיאבק, בלי לפעול. הוא נגמר לבד.

חמישה חושים מחזירים אותך לחדר — והתמונה של הסיגריה מתפרקת.

"אם אסיים לאכול — אקום תוך 60 שניות". תגובות מותקנות מראש, שעובדות לבד.

מחליפים את תמונת ההרגל בתמונת הזהות החדשה — עד שהישנה לא נטענת.

שיבוש קטן ומכוון ברצף האוטומטי — וההרגל לא מצליח להשלים את עצמו.

לא מחר בבוקר בכוח — אלא בעוד חמישה ימים, מוכן. משאירים פרטים, קובעים שיחת התאמה קצרה, ומתחילים את פרק 1.